גדלנו יחד — אני כמורה, ואתה כתלמיד יפה, שקט ומוכשר.

בן 17 היית  כשהענקתי  לך  חגורה  שחורה, ואתה  בחור

צעיר, יפה, שקט ומוכשר, גאוות הכיתה והמשפחה.

התגייסת  לצבא  שזכה  בטייס  מוערך,  ולא  שכחת  את

המסגרת שבה גדלת.

עברו  שנים.  צמחת,  התפתחת  והפכת   לגבר   מרשים,

שעודד, תמך ועמד לצידי בתקופת חיים מורכבת.

עם לכתך, איבדתי תלמיד אהוב ואיבדתי גם  ילד,  שהרי

היית לי כילד — ילד יפה, שקט ומוכשר.

כשליוויתי  אותך  בדרכך  האחרונה,  נשאתי בידי שקית

ובתוכה החגורה  השחורה  שלי. רציתי  לתת  לך אותה,

להשאיר  אותה איתך, אך לא התאפשר.  אינני  יודע  אם

אשוב  לחגור  אותה. היא  מוקדשת  לך, תלמיד יקר שלי.